אהרון הברי   (1934-2005)

אם את רוב חיי אחי ואחיותיי הכרתי מסיפורי אבי ואמי או מהתקופה שכבר בגרתי, עם אהרון אחי הגדול ממני ב 5 שנים חייתי וגדלתי והספקתי ליהנות מטוב ליבו כבר מגיל צעיר. זיכרונותיי מתחילים בערך בגיל 7-8 שאהרון נותן לי סיבוב באופניים שהיו לו, משחק איתי משחקי שכונה עם יתר ילדי השכנים בדרך כלל הוא בתפקיד האבא רשלה בתפקיד האמא ואני ורבקה חימו בתפקיד הילדים.

כשבגר הפך לאח הגדול שתמך ועזר יחד איתי לאמנו החולה.

אהרון לקח על עצמו את ניקיון הבית, אבק וספונג'ה ואני העדפתי את המטבח עם אמא. לצערי רק בגיל מבוגר יותר התחלתי להבין אירועים שונים שהיו קשורים לי ולו.

אירועים שנבעו מהעובדה שלאחר שכיהן כ – 5 שנים כבן הזקונים של המשפחה באתי אני וקלקלתי לו ומבלי שארצה ירשתי את מקומו.

אך אהרון שבחר ללמוד מקצוע טכני בבי"ס מקס פיין יצא מהר לשוק העבודה והתחיל להרוויח כסף זכור לי שגם אני עבדתי בחופשת הקיץ במפעל לייצור תנורים שאהרון עבד בו ושם ראיתי את ההערכה הרבה שהבעלים יפה ואשתו רחשו לו על חריצותו ועל מסירותו.

כל מה שבקשתי, משחק או מתקן כלשהו שהייתי צריך להכין בבית הספר אהרון הכין בדייקנות ובצורה היעילה ביותר. כל תקלה בבית שהייתה אצל האחים אהרון תיקן עם ידי הזהב והמזג הנעים.

כשהתגייס לצבא הלך לשריון ומהר מאוד היה לבן בית אצל המג"ד שלו רס"ן זהבי.

כשהשתחרר פתח עסק של ייצור דודי שמש יחד עם שותפו יוסף שרעבי אך שוב עקב טוב ליבו של אהרון ורצונו לסייע לעולים החדשים, הם נשארו עם דודי שמש תוצרת "נחשון" והוא נשאר עם הצ'קים והשטרות ללא כיסוי.

וכך לאחר מספר שנים החל לעבוד במגדל שלום מייד עם השלמת בנייתו.

וכשבקרתי אותו שם ראיתי ונוכחתי לדעת שהוא הגיע למנוחה ולתפקיד שהתאים לו להפעיל אנשים ולחיות במחיצתם, לצערי אהרון עישן הרבה, ונהג להשלים כספים למשכורת ע"י ריסוס בתים וחצרות ברעלים שונים לעיתים ללא מסכה.

כמה שניסינו אנו האחים ללחוץ עליו להפסיק לעשן, או לפחות לא לעסוק ברעלים לא הצלחנו ואכן אהרון שילם על כך וחלה במחלה ממארת שכלתה את חייו יחסית בגיל צעיר.

אני אזכור את אהרון כאח שרצה תמיד לעזור בעל ידי הזהב והלב החם שממשכורתו מימן לי שיעורים פרטים להם הייתי זקוק אחרי מות אימי ועל כך אודה לו כל חיי………

יהי זכרו ברוך!!!

נכתב וסופר ע"י עובד עברי