לפני כ- 20 שנה ב 1988 החלטנו אני ונילי אשתי להוסיף חדר שינה על גג דירתי ברמת-גן ולאחר שרכשתי את הגג מאחי ראובן וחיים הגשתי תוכניות בנייה לחדר של 23 מ"ר – היות וזה היה הגודל המותר. 
כאשר ניגשתי למחלקת ההנדסה של עיריית ר"ג נתקלתי במקרה בחבר ילדות שלמד איתי בבי"ס העממי ושמו פיני יום טוב, לאחר חיבוקים ונשיקות הוא הזמין אותי למשרדו והתברר לי שהוא משמש כסגן ראש מחלקת ההנדסה. לאחר שהסברתי לו את מטרת בואי הוא בקש להתלוות אלי לדירתי כדי לראות במו עיניו את הגג לעומת תכנית הבנייה.

אחרי הסיור בגג חזרנו למשרדו והוא "דרש" לשנות את התוכנית כדי להשאיר מקום בגג העליון לדודי שמש שנדרשו בבניין, אך דרישתו זו הגדילה את שטח הבנייה  ל – 30 מ"ר. הייתי מודאג.. אך הוא הרגיע אותי וטען  שהדבר מקובל לא נשאר לי אלא ללכת ולבנות לפי התוכנית החדשה… שאלתי את פיני למה הוא עושה למעני מחווה כזו? .

פיני הסתכל עלי ולא הבין את שאלתי, מה אינך זוכר??? שאל אותי פיני, ואני עדיין לא מבין, ואז פיני מספר לי שבכל פעם שהוא היה בא אלי הביתה לאחר הלימודים אימי נהגה לתת לו בקביעות אוכל מסודר, מרק בשר וצ'יפס כמו שנהגה לתת לי.
ואז הבנתי ונזכרתי שאמי הייתה מעודדת אותי להזמין את פיני לחזור איתי ואלי מבית הספר כדי להכין שיעורים ביחד ולשחק לאחר מכן, וכך לטענת פיני זכה הוא בארוחה אחת טובה ליום…במשך שנתיים עד שעבר לבית ספר אחר.
אז לא ידעתי שמשפחתו ענייה מאוד ומרובת ילדים ולטענתו….. אלו היו ארוחותיו הטובות ביותר. וכיום בכל פעם שאנו נפגשים הוא חוזר ומספר לי על המחווה של אמי ועיני שנינו מתמלאות בדמעות.
אחר מות אימי שבא עלי בחטף, היות ואז לא נהגו לספר לילד בן 13 מה באמת קורה, הפסקתי ללכת לבית הכנסת, כל תחנוני אבי לא הועילו. לגבי… מות אמי שהייתה בעיני ובעיני כולם "צדקת גמורה" תומכת בעניים, באלמנות, וידועה כ"נותנת בסתר", נתפס המוות כ"בגידה" של אלוהים בגידה שנגרמה מכך שאני נתתי ונתתי, אמי נתנה ונתנה…. והוא קפץ את ידו והשאיר אותי בודד בעולמי.
בראייה לאחור מותה בגיל צעיר כל כך, כשהיא בת 53 ואני בן 14 גרם לשינוי קיצוני בחיי, מילד קטן ומפונק הפכתי בלית ברירה לעצמאי, עם רצון ויכולת לבצע… בחירתי ללכת לפנימייה כדי לפתור בעיות פרוזאיות של בישול, כביסה וחברה, כמו גם נישואיי  והקמת משפחה בגיל כה צעיר……נבעו מכך.
אמי הייתה עמי במטבח במשך 50 שנה כשאני בשלתי, קלפתי, קצצתי, מצאתי את עצמי מדבר אתה, מספר לה על עצמי ובעיקר מראה ומסביר לה את כל חידושי המטבח, את הקולפן את המיקסר, הבלנדר, הכיריים, המיקרוגל ואת יתר החידושים שהומצאו מאז מותה כדי להקל עלינו את עבודות המטבח והיא לצערי לא הכירה.

אני מצדי אהבתי להיכנס למטבח היות ורק שם ראיתי את דמותה ורק שם יכולתי לשוחח איתה ולספר לה על החוויות והקשיים….וזה תמיד עזר……..
כשבוע לאחר מותה של אשתי נילי נעלמה אמי ובכל פעם שנכנסתי למטבח וניסיתי שוב להעלות את דמותה ולתקשר איתה נכשלתי. לאחר מספר שבועות הפסקתי לנסות.
רואה אני בבתי אפרת את דמותה של אמי בגובה, ברוחב, בסבלנות, בטוב הלב ובאהבתה את ילדיה.
סיפור זה של חיי וחיי הורי סוגר אצלי מעגל וגורם גם לי להשלים עם העובדה שאני מזדקן.

כיום אני כבר חי 17 שנה יותר מאמי. כל אחי ואחיותיי הלכו לעולמם מי צעיר ומי מבוגר יותר ורק אני נשארתי לספר את סיפור הורי והוריהם.

יהי זכרם של כל בני משפחתי ברוך…