ההיכרות שלי עם אמי שושנה למשפחת כוחלני הייתה במטבח כשאני בן 10 שנים היכרות שביסודה חברות ושותפות. 
עד אז התייחסותה אלי הייתה כאל הילד הקטן והמפונק ואכן הרעיפה אמי עלי הרבה אהבה, הגנה ותשומת לב שחרגה מהרגיל…. ואני מצידי החזרתי הרבה אהבה ודבקות במטרה "דבקות" דהיינו… נדבקתי לשמלתה ולא אפשרתי לה ללכת ולצאת מחוץ לבית.
פיתחתי חוש מיוחד לדעת ולהבין שיש תוכנית לצאת לסרט הצגה ראשונה, שנייה, לטייל, לים לחברים ותמיד דאגתי להיות נוכח ומוכן ליציאה…
כל הבקשות השידולים וההבטחות לא הועילו לה, ואני נצמד אליה בעקשנות ואם גם צריך אז עם בכי, והיא נכמרו רחמיה והייתה מגניבה אותי עמה לכל אשר הלכה וגם לסרטים שהתחילו ב – 21:30 והסתיימו מבחינתי בבוקר, כי באמצע הייתי נרדם ורק  בבוקר נזכר שראיתי סרט בקולנוע מוגרבי, אופיר אלנבי…

כפי שאמרתי עד גיל 10 הייתי הילד הקטן והיכרותי איתה הייתה חד מימדית, היא נתנה ואני קבלתי. אך בגיל 10 חלה תפנית ששנתה את מערכת היחסים בינינו. באותו הזמן אמי שנולדה עם כלייה אחת שגם בה נוצרו אבנים עברה תקופות של כאבים בעוצמות שונות שגרמו לה לבקש עזרה.
העזרה באה מצידו של אהרן אחי שהעדיף את עבודות הניקיון בבית ואני בחוש פנימי בחרתי במטבח.
עומד הייתי לידה על דרגש קטן מעץ קולף בצל ותפו"א גזר ושאר ירקות, החיתוך נעשה בסכין קטנה שהתאימה לי, והיא לידי מבשלת ומסבירה לי איך… ולמה… וכמה… סודות, טעמים ותבלינים. 
מקילוף וחיתוך עברתי לשלב הבישול וגם זאת רק בפתילייה הקטנה. וכך התקדמתי בלימודי ובהכשרתי מהפתילייה הקטנה עד ה"פרימוס" דרך הפתילייה הגדולה  כשאני משנן את כל אמצעי הבטיחות הכרוכים במכשירים אלו ובמיוחד ב"פרימוס" שהרעיש בכל הבית ואיים כל הזמן שיתפוצץ ואכן בשכונה התהלכו סיפורים מזוויעים על פרימוסים שהתפוצצו ועל ילדים מלאי כוויות אך בעוונותי הרבים…אני לא פגשתים!!!.
במקביל להדרכה ולעצות החכמות שנתנה לי בנושא הבישול, סדר הפעולות והסודות המקצועיים שרכשה מאמה ומאחותה , התחלנו לנהל שיחות אישיות יותר, ולאט לאט הפכתי לחבר צעיר אתו דנה היא בענייני דיומא, שוחחנו על בניה/אחי והרגישות של כל אחד מהם, ביחסה לאבי אותו העריצה והעריכה על יחסו אליה כשנשאו והיא רק בת 17, את סבלנותו והדרכתו (בתשמישי המיטה) וכך במשך כ- 3 שנים ועד כחודש לפני מותה ראיתיה בכאביה וסבלה .
היא מספרת לי על ימי ילדותה בשכונת "מחנה יהודה" על יחסו הקר והקשה של אחיה זכריה כוחלני, על תמיכת אחותה הגדולה רומיה (לולה) גורש  בה כאחות הקטנה והחלשה ועל חסרונה של אמה "סעדה" שנפטרה בביתנו בשנת   1929 ונקברה בבית העלמין "טרומפלדור" במקום בסגולה ליד בעלה/סבי אהרן כוחלני.

העזרה במטבח קירבה אותנו מאוד וממנה למדתי לא רק איך לבשל אלא גם איך לאהוב את מה שאני עושה.
בנוסף ללימוד הבישול התחילה היא ללמדני את שפת האידיש…… התחלנו במילים בודדות ובביטויים וגם, איך לא? בקללות הנפוצות..אך לצערי לא הספקתי להגיע למשפטים השלמים וכך נמנעה ממני ידיעת שפה זו על בורייה שלא כאחי הבוגרים שידעו והשתמשו בה ביומיום.
כל יום שישי הייתי חוזר מבית הספר בריצה ישר למטבח, לגרד את העגבניות ולהכינם כמיץ עם סחוג וקצת שמן… שלא יזיק… וישפר את הטעם, להכין וליצור את הקציצות המיוחדות שהיו עשויות מבשר שהיום מכינים ממנו סטיקים, את תוספת 4 כבדי העוף לקילו בשר טחון שהייתה מוסיפה בהסבירה לי… " כדי להעשיר את טעם הקציצות".

ברגע שכל האחים היו מגיעים… לטגן את ה"זלביות" ולחטוף שפריצים של שמן שהפכו לכוויות וליהנות יחד איתה מהמחמאות וקולות ההנאה שבקעו מהמסדרון בזמן שתיית המרק ואכילת הקציצות והזלביות הטבולות ברוטב העגבניות החריף.
מיד עם סיום ארוחת הצהריים המשכנו היא ואני בהכנת המאכלים לשישי בערב ולשבת בבוקר ולצהריים.
בחודשי החורף עזרתי לה להכין את החמין שהיה בסגנון פולני… דהיינו עם שקית מלאה גריסי פנינה ועור של גרון עוף ממולא בשומן, קמח, בצל ותבלינים "הלזלה" בלע"ז, ולקראת שעות אחה"צ אני ואהרון הולכים משני הצדדים של הסיר שמכסהו קשור בחוט "שפגט" למאפייה ליד הבית של משפחת "דאנוך".

בימי הקיץ במקום החמין הכנו "מלפוף" שזה בעצם כרוב ממולא בבשר ואורז ברוטב שומן ו"חוויג" (ללא עגבניות) ושוב אני ואהרון מרימים סיר גדול ושטוח משני צידיו למאפייה.
ליום שישי בערב הכינה אמי את המרק… והיא מסבירה לי… שהיות וכל בן/בת שלה אוהב מרק אחר היא נאלצה  למצוא שיטה שהיא לא תעבוד קשה והם יבואו על סיפוקם.
דרכה להכין מרק כזה הייתה לשים חתיכות בשר לחיים ראובן ורחל, חתיכות עוף למזל ועובד וחלקי ברך (קורעי) לאבא  לאברהם ולאהרן. וכך היא בשלה את המרק, בתחילה על הפרימוס ולאחר מכן על הפתילייה לשעתיים שלוש ולפני הכנסת הסיר למתקן ה"חמין" שהיה על השייש, היא דאגה להוציא את חלקי הבשר לסיר אחד, את חלקי  העוף לסיר שני  ואת העצמות והקורעי לסיר שלישי, תוך שהיא חוזרת על  דרישתה ממני "לא לספר להם" שבעצם יש רק "מרק אחד" ורק התוספות משתנות.

אין ספק שהמרק היה מעולה כמובן ללא אבקת מרק אך מאוד עשיר בטעמים עם בישול במתקן החמין והפתילייה של 5-6 שעות בבישול איטי.