עברתי לגור ברמת-גן והיו צריכות לעבור עוד כ 20 שנה להמשך ההיכרות בינינו…
כאשר אבי הרגיש שימיו מלאו רצה הוא מאוד להנחיל דרכי את סיפור חייו. חלק מהסיפורים חזרו על עצמם אך הפעם שמעתים כאדם בוגר ולא כנער צעיר, התפעמתי מעצמתו וכוחו לשרוד תלאות,רעב מחלות ומוות של חלק מילדיו, והבטחתי לו וגם לעצמי להנחיל את סיפורו לצאצאיו.
אבי השתדל מאוד שאבין במיוחד את הסיבות והאירועים שהביאו אותו לשאת שלוש נשים ברצף ועתה כשאני בן 70 ל"שיבה" כשלצידי במאית, "אינטרנט"," גוגל"," פייסבוק" ו"יוטיוב" אני מרגיש שאני אעשה זאת ויש סיכוי יותר מסביר שגם ניני ניניו יכירוהו. אם רק ירצו…
סיפורו של אבי זכריה מתחיל בתימן בשנת 1888 השנה בה נולד בחודש סיון במזל "שור" לאב שנקרא עובד (עוואד בתימנית) למשפחת הברי ולאם איילה ( שם משפחתה לא ידוע) כבן בכור אחרי שתי לידות לא מוצלחות.
סבי היה בנאי,מקצוע שעבר בירושה מאב לבן ולכן גם אבי היה בנאי, שלימים התפתח והיה לקבלן שבנה בתים בפתח תקווה בשכונת מחנה יהודה ,בנווה צדק ובתל-אביב הקטנה והחדשה.
סבתי איילה יולדת בן ובת נוספים אך גם הם מתים בגיל צעיר ולבסוף לאחר כ 15 שנים היא יולדת את בתה דודתי אסתר, אך לאחר מספר שנים היא מתה ממחלה לא ידועה בשנת 1902 והיא בגיל 41.
סבי עובד שהתאלמן נושא לאשה שנייה אלמנה עם בת בשם חנה ולאחר כשנתיים ב 1910 נולדה להם ילדה שנקראת רחל.
אימו החורגת של אבי נקראה גומש ממשפחת בוטיל .
אבי גדל ובגר בכפר קטן שנקרא "כאו" צפונית לעיר המחוז "ירים" שבמחוז "דמאר" פרנסתו ופרנסת אביו היתה מבנייה של בתים ברחבי המחוז ובעיקר בעיר "ירים".
בשנת 1908 בגיל 20 הוא נושא לאישה את מרים ממשפחת לוי מהעיר ירים והיא בת 17 ולפי עדותו וסיפוריו מרים נערה יפה מאוד "בהירה" עירונית" ולאחר שנתיים של נישואים נולדה להם בת בשם ברכה.
בשנת 1912 לאחר שסבי אוסף כסף ואמצעים נוספים ובעקבות קריאתו ועידודו של שליח הסוכנות שמואל יבניאלי הוא עולה לישראל עם אבי זכריה, אשתו מרים, בתו ברכה ועם אחיותיו אסתר ורחל ואימו החורגת גומש עם בתה חנה.
עלייתם מ"כאו" דרך נמל "חודידה" היתה ברגל והם נעזרו בשני חמורים שנשכרו להסיע את חפציהם.
המסע ארך כחודש, בתחילה בחציית הרים גבוהים ולאחר מכן בואדי מדברי ארוך עד לעיר "חודידה", שם סבי שכר מקומות בסירה שהובילה תבלינים ובקר צפונה לערים לחופי ים סוף עד לאיזור "ראס מוחמד" שבמצריים ומשם בספינה נוספת לאורכה של תעלת סואץ ,עד פורט סעיד שבמצריים.
שם נחו מספר ימים והצטרפו לספינה ששטה מס' פעמים בחודש בין מצרים לעזה וליפו. כל המשפחה ירדה לחוף ביפו ומשם עברו לשכונת נווה צדק.
עם הגעת אבי ואשתו מרים וסמוך לתחילת מלחמת העולם הראשונה ב 1914 , תנאי החיים בארץ קשים מחלות, קדחת, רעב עוני ומחסור.
החוסר בחומרי בניין לבנייה עקב עצירת הייבוא מאלץ את סבי ואבי לנדוד באזור בחיפוש עבודה גם בבניה וגם בפרדס.
אשתו מרים שהתקשתה מאוד להסתגל לתנאי הארץ הקשים נכנסת לדיכאון, מערכת היחסים ביניהם מתדרדרת והיא מחליטה שהיא רוצה לחזור לתימן עם בתה ברכה.
לא עזרו ההסברים והתחנונים של אבי ויתר בני המשפחה, היא בשלה רוצה לחזור לבני משפחתה בעיר "ירים" שבתימן.
לאחר כשנה של נסיונות להשכין שלום ביניהם אבי נשבר ומתחיל לאסוף כסף ולקשור קשרים עם משפחות תימניות אחרות שהחליטו לחזור לתימן.
לפני נסיעתה חזרה דאג אבי לתת לה גט אצל הרב "רפאל אלשיך" שהיה רב העדה התימנית בתל-אביב גם הרב ניסה להניא אותה מלחזור אך כל נסיונותיו נכשלו. אבי ליווה את גרושתו ובתו בספינה מיפו לאלכדנדריה שבמצרים והמתין עד שהקבוצה שכרה סירה שתקח ותחזיר אותם חזרה לנמל "חודידה" שבתימן.
|