מזל ( 1929-2008)
מזל נולדה בדיוק 10 שנים לפניי במזל דגים.
כל זיכרונותיי מבית אבא היו של נערה טובה ממושמעת חרוצה ואהובה על הורי אך במיוחד על אבי.
למזל היה חבר כבר בגיל צעיר שקראו לו מיכה. הוא גר ברחוב הכובשים בפאתי כרם התימנים והיה מבקר בביתנו.
האהבה פרחה בין השניים, ההורים נפגשו ושוחחו על עתיד ילדיהם, אך פתאום חלה מיכה ולאחר תקופה קצרה התברר שחלה בשחפת, מחלה שבשנות ה – 30 נחשבה קטלנית ומדבקת. ואכן לצורך הריפוי נשלח מיכה לסנטוריום בשוויץ ומזל אחותי.. להתייפח על האהבה הנכזבת בזרועות אימה.
התאוששותה של מזל הייתה מהירה, מלחמת העצמאות פרצה ומזל התגייסה ל"חיל המודיעין" שם התאהבה במפקדה רס"ן סבוראי.
לאחר תקופה מסוימת רחל אחותי הכירה בחור רציני שרצה להתחתן אך רחל בחושיה הטבעיים הבינה שהבחור לא מתאים לה וכדי לעבור הלאה, הכירה לו את אחותה מזל ואכן לאחר זמן קצר ובעידודו הישיר של אבי נישאה מזל לחבר של אחותה ושמו בישראל שלום חבשוש.
אני מאוד שמחתי על החתונה היות וקיבלתי בחזרתם מירח הדבש משחק שנקרא"הטכנאי הצעיר"
שאז היה יקר המציאות. אך שלום קנה אותו על אף מחירו כדי להצדיק את העובדה שהגיע ממשפחת חבשוש העשירה.
התקרבותי אל מזל נעשתה סמוך למותה של אימי.
כל אחיי הגדולים היו נשואים עם ילדים, אחותי רחל נישאה ליעקב קסטל ועברה לגור בירושלים ורק אחותי מזל הייתה קרובה וגרה בדירה בגג בביתנו שברחוב נחלת בנימין 74 ת"א.
מרבה הייתי לבקרה לשוחח ארוכות איתה ולשמוע ממנה סיפורים אישיים על קשיים מאווים ומציאות.
למזל היו הרבה חלומות שלצערי לא הגשימה. יכולותיה השכליות יכלו להביא אותה רחוק אך במקום לימודים העדיפה בעל וילדים.
הפרש הגילים בינינו שהיה 10 שנים כמעט ולא הורגש ומאד נהנינו לצאת ביחד כשאפשר היה, להצגה יומית עם דפנה ותמי, לשבת מידי פעם בבית קפה ולשוחח על החיים.
כשבגרתי שימשתי כאיש סודה ואיש אמונה. נוהגים היינו לפנק את עצמינו במאכל טעים, ממתקים ובעיקר בשיחות אינטימיות על היש והאין.
עם התגלות מחלתה של ביתה תמר – מזל הלכה והשתנתה, חלק גדול משמחת החיים והאופטימיות שלה נעלם אך לאחר זמן קצר התעשתה ולמדה לחיות בצל הקשיים והעצב כאשר מידי פעם מצאה גם הנאה וסיפוק וזה נבע בעיקר מאופייה הנוח הנעים והאופטימי.
ואז הופיעה הנכדה כוכבית שהצטרפה למשפחה כילדה צעירה כשמזל משמשת כאפוטרופסית שלה. וכך כנגד מחלתה של הבת תמר, היא קבלה את המתנה בדמות הנכדה כוכבית שנתנה למזל את הטעם לחיות ולהמשיך.
מזל האופטימית לא רצתה לדבר על סופיות החיים אלא רק על דברים משמחים ואת האופטימיות שלה היא שדרה לכל המשפחה וגרמה לכולם לאהוב אותה. מעולם לא התלוננה ותמיד ידעה לתת את התחושה לכולנו שהיא תחייה לעד…
כשהגעתי לבקרה בבית חולים ובמיוחד כשקראתי את תוצאות ה – C.T נדהמתי מהגילוי וידעתי שאני מאבד אחות, אמא וחברה נהדרת…
בגיל 79 הלכה היא מאתינו בשנתה בשקט ובשלווה, בלי תלונות, טענות וטרוניות….
יהיה זכרה ברוך.
סופר ונכתב ע"י עובד עברי (הברי) בפברואר 2011