אברהם הברי 1922-1990
אברהם אחי האהוב נפטר צעיר והוא רק בן 68, כשמאחוריו לפחות 100 שנות הנאה וסיפוק.
כאשר הרב בן זומא כתב בספר "פרקי אבות" את האמרא "איזהו עשיר השמח בחלקו" – התכוון הוא לאברהם.
אברהם נולד כשנתיים לאחר אחיו הגדול חיים, כשגדלו אברהם היה ההיפך הגמור מחיים. מה שהיה חשוב לו בחיים זה צחוקים, הנאות, אוכל טעים ומשחקים. נראה לי שעקב אי יכולתו להתמודד על משבצת התלמיד המוצלח עם חיים, בחר בדרך ההפוכה…. בחר והצליח.. להיות האהוב והאהוד על כל בני המשפחה, אחים, אחיות, בנים, נכדות ונכדים.
אם חיים היה בנו של אבי זכריה, אברהם היה בנה של אמנו שושנה.
היא פינקה והרעיפה על אברהם אהבה, חום והגנה עליו מדרישות אביו זכריה ומהלחצים של האחרים (חיים, מלמעלה וראובן מלמטה).
הלימודים לא היו השטח שלו אך ביחסי אנוש היה "אלוף האלופים".
אברהם גדל והתפתח יותר לפי אופיו ופחות לפי כישרונו הוא החליף עבודות וניסה כוחו בעבודת כפיים ללא הצלחה, כסוחר נכשל עקב טוב ליבו אך כשהגיע לעיריית רמת גן והתחיל לבוא במגע עם הקהל, שם באו לידי ביטוי כישרונותיו ויכולתו להגיע לכל אדם ולסייע לעזור ולשרת.
אברהם למד מספר מילים בהרבה שפות ותמיד כיוון למילים של היכרות, עזרה ותמיכה. העבודה לא עניינה אותו אלא האנשים איתם היה בא במגע והוא חש בגלי האהבה אותם הקרינו רבים ממקבלי שירותיו.
אברהם נישא בגיל צעיר לדייזי אשתו שתבדל לחיים ארוכים, אשת חייל ובעיקר בעלת לשון חדה ודעה עצמאית שידעה לכוון את אברהם ומאידך לתת לו את מרחב החופש לו היה זקוק.
אוכל טוב, אשה חמה עם כוס בירה קרה… בדיחות וצחוקים אלו היו חייו ובגללם כולנו זוכרים אותו, עליז…. שמח… ומאושר…
במקום שלום, היה מברך את כולם ב"הריין" ואת הקטנים הצחיק עם "גליקו" הפיל בעל האף הגדול, בזמן שהוא לא נהנה צחק והצחיק…. הוא דאג!!!
למי? למי לא… לילדיו דני ושושי… למשפחתו… לחבריו… למדינה… לצבא… לחיילים…
לאברהם היה אף רגיש מאוד ובכל פעם שהוא היה מריח עשן מכוון גג הבניין הוא מיד היה מוציא מהפריזר את 2 הקבבים הידועים ואת הפיתה הקפואה ועולה אליי (לטייסת – כפי שנהג לומר).
היינו יושבים והוא היה דורש במפגיע שאתן לו תדרוך על המצב בצבא, במדינה, בעיות ביטחוניות ויחסי חוץ. וכך היינו יושבים שעה ארוכה אוכלים ושותים ופתאום… הוא היה מודיע… אני הולך!!!
מה קרה? שב עוד קצת… ותמיד תשובתו הייתה – דייזי לבד…
כמובן שהיה חוזר הביתה שוב עם שני הקבבים והפיתה הקפואה וחוזר חלילה.
אברהם היה נהג זהיר מאוד… על אופניים… וגם בהם נסע ללא רישיון.
תמיד הצטרף לנסיעות במכוניות של אחרים ובמקום השמור לו בלבד על יד הנהג.
לצערי אברהם נפטר גם הוא צעיר בן 68 משטף דם במוח אך גם כיום 20 שנה אחרי אני, בנותיי ובני מזכירים אותו ומספרים לנכדינו על הדוד שצחק והצחיק ועל הדוד שגידל ילדים מקסימים טובי מבט ולב כמוהו…
יהי זכרו ברוך!!!
סופר ונכתב ע"י עובד עברי (הברי) בינואר 2011